<h1>ספר עזרת נשים — שער חמישי</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ולר"ם ז"ל עוד בגרושין [פי"א ה"א] קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה, קורין לה יתומה בחיי האב, לפי שאין לאביה רשות בה. ואם אחר כך נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אעפ"י שנשואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקנו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה. ממאנת היא הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין, בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה. וכשם שממאנת בבעלה כך ממאנת ביבם. וממאנת בבעל זה ונשאת לאחר וממאנת בשני וכן בשלישי אפילו כמה פעמים כל זמן שהיא קטנה יש לה מיאון. וקטנה שלא מיאנה אעפ"י שהיא נשואה והלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה קדושיה הן הן מיאוניה.
<h2>דף ק:</h2>
כתב הר"ם ז"ל באישות [פכ"ד ה"ה] הממאנת אין לה עיקר כתובה אבל תוספת יש לה. הבת מיום לידתה עד שתים עשרה שנה היא נקראת קטנה ונקראת תינוקת. ואפילו הביאה שתי שערות וכמה שערות למטה בתוך הזמן אינן אלא כשומא בעלמא ואפילו הביאה בשנת שתים עשרה.
